הציפיות של משרד החינוך מהמנהלים להישגים גבוהים מחזירות אותנו שוב ושוב לשאלת מיליון הדולר:
כיצד נביא את הילדים ללמידה מיטבית?
מנהלים רבים מדברים בחזונם על בוגר אחראי, עצמאי, בעל כלים להתמודד עם העולם וכו' וכו',
אבל בעצם מה שמעניין אותם זה רק ההישגים במיצב או במבחנים כאלה או אחרים.
מכל הדברים שנכתבו בבלוג זה ניתן להסכים בוודאות שלמידה היא אינדיוידואלית לכל אדם:
כל אחד לומד בדרך אחרת, כל אחד צריך תנאים משלו ללמידה מיטבית. ובעצם כמו שכל אחד מאיתנו שונה-כך הלמידה שלו גם שונה. אך בפועל במרבית בתי הספר אין באמת מענה לשונות. מרבית השעות מועברות באופן פרונטלי וכולם לומדים אותו דבר.
והשאלה העיקרית שלי: איך יוצאים מהפלונטר הזה? כיצד ניתן בכל זאת בתנאים הקיימים (או שצריך לשנותם)
להתגבר על הקונפליקט? מה שנותן מענה חלקי הוא השיעורים הפרטניים באופק חדש. אך זאת טיפה בים כיוון שאותם בד"כ נותנים לקצוות (מתקשים ביותר ואולי במקרה הטוב מצטיינים ביותר) אך לחלק הארי של הכיתה אין כמעט מענה.
אני יודעת שאני מכלילה ובטח בבתי הספר שלכם מוצאים דרכים כאלה ואחרות
אך החתך הכללי מצביע על התמונה שהיצגתי.
בברכת פורים שמח, טל.
4 תגובות:
שלום לכולם,
קשה הפרדה והגעגועים עזים, לכן אני עוקבת מרחוק ומרשה לעצמי להצטרף ולהביע את דעתי.
השאלה של טל היא מרכזית ביותר, ולמעשה, אחת מאבני היסוד של אבני ראשה - להפוך את המנהלים למנהיגים פדגוגים. בפדגוגיה אני מבינה קטנה מדי, אבל יש לי כמה רעיונות לגבי מנהיגות והובלה.
הכל מתחיל, לדעתי, מהבלבול בין למידה לבין הישגים בבחינות. אין האחד מעיד בהכרח על השני, וכמנהלים אתם חייבים לקבל החלטה. אפשר להגיע להישגים גבוהים בלי לקדם בהכרח את הלמידה. אפשר גם לקדם למידה, בלי קידום הכרחי בהישגים לימודיים. ואפשר את שניהם. האפשרות הראשונה - של הישגים לימודיים, ניתנת להשגה בבית הספר הקיים ובמשאבים הקיימים. אבל אז עליכם לוותר על למידה. לא באופן מוצהר חלילה - זכרו שברמה הסימבולית אתם חייבים לדבר על למידה כל הזמן. אבל ברמה הטכנית, המהותית, מנהל צריך לאגם ולכוון את המשאבים והתהליכים לקראת קידום הישגים.
קידום למידה הוא תהליך הרבה יותר מסובך, ודורש הרבה יותר משאבים. זו לא נראית לי משימה למנהלים מתחילים. אולי מנהלים מנוסים וחזקים, יכולים להרשות לעצמם.
אז מה המסקנה - העולם מורכב, החיים קשים (-: ומעבר לסיסמאות הטריוויאליות האלה, על מנהלים לקבל החלטות, ברוב הפעמים קשות. מה שחשוב באמת זה להבין בדיוק על מה מדובר, להבין את המחירים והרווחים, ולדעת להציג את הבחירות בצורה הנדרשת.
להתראות, דורית טובין
שלום טל
קראתי את דברייך ואת דברי דורית ואכן הדילמה היא קשה מאוד . היא קשה שבעתיים כאשר מנהלים נבחנים על יכולתם לשפר הישגי תלמידים ללא קשר לחווית הלמידה האישית שלהם . אולם אני עדיין סבורה שההבנה שלנו את השונות הרבה בדרכי הלמידה שלנו ושל המורים והתלמידים שלנו משפיעה על השימוש שלנו במשאבים בנסיון לענות על השונות הזאת . ברגע שהבנו זאת , נכנס שיקול נוסף למערכת המורכבת ממילא של קבלת ההחלטות שלנו . לא תמיד ניתן מענה מיטבי אולם עצם ההתלבטות כבר לא נותנת לנו להתכחש לצורך ולהתעלם ממנו. ברור לי למשל שהידע שלי על יכולות למידה דדוקטיביות או אינדוקטיביות של תלמידים עזר לי מאוד בתהליכי ההוראה/ למידה בכיתות . כל ידע נוסף שרכשתי שימש אותי גם כמורה וגם כמנהלת . הקושי שאת מציינת נוגע לתובנה העמוקה שלמידה היא תהליך אינדיבידואלי ואם התיחסנו קודם לקבוצה , הרי עלינו להיכנס פנימה ולהתייחס לפרט עצמו . מצב שנראה על פניו בלתי אפשרי במציאות שלנו . אולם, ישנו הרבה ידע שאותו ניתן לרכוש ולהשתמש בו . עדיין ,ברור שלא ניתן בתנאים הנוכחיים לממש בצורה מיטבית ידע זה . אולם ,לדעתי , עדיין ניתן לשפר מאוד את המצב בבית הספר ולקדם , אפילו במעט מתן מענה אישי לצורכי הלמידה של המורים והתלמידים .
שאלות רבות עולות מכאן . מענין אותך? ערב טוב ,אורה
מנהיגות דורשת בראש וראשונה אומץ לב. כוונתי באומץ לב לנכונות ללכת בנחישות אחר האמונות החינוכיות של המנהל והמורים המעוניינים להביא ללמידה משמעותית, מבלי להכנע לדרישות הרואות את העיקר בלמידה לצורך הישגים במבחנים. ההסתכלות על ההישגים במבחנים סטנדרטיים כמטרה מרכזית של החינוך והלמידה בבית הספר היא ראיה צרת אופקים שתביא עם הזמן לירידה גם בהישגים.
בחמש השנים האחרונות הייתי בכנסים בהונג-קונג, סינגפור ופינלנד ושמעתי אנשים מרכזיים במערכות החינוך של מדינות אלה, הנמצאות בצמרת המובילות במבחנים הבין-לאומיים. האמירה שלהם היו נחרצת בקשר ללמידה להישגים הנדרשים כיום במבחנים אלה, לדעתם זה אינו מספיק ויפגע בעתיד החינוך בארצותיהם. הם סבורים כי בשנים הקרובות נדרש שינוי רדיקלי בתפיסת הלמידה הרווחת כיום לצורך הצלחה במבחנים. בשנים שלפנינו תידרש למידה אחרת, אם מעוניינים בהתאמת מערכות החינוך למציאות החיים בעולם של גלובליזציה ושינויים תרבותיים הנובעים מהשפעות הטכנולוגיה המתקדמת. הם ציינו את החשיבות בלמידה המעודדת חשיבה יצירתית, למידה בצוותים, ולמידה בסביבות טכנולוגיות חדשניות, כדבר החשוב והרלוונטי ביותר לבתי הספר. בעיני גורם משמעותי העיקרי להצלחה הוא המוטיבציה של המורים ללמד ושל התלמידים ללמוד בנוסף לידע והקצינות המקצועית של כל מורה בתחומו. זהו הבסיס גם ללמידה משמעותית וגם להישגים. אני לא מסכים עם דורית שיש בין השניים סתירה כלשהי. עוד לא ניתקלתי במורה מסור, יצירתי וחדור במוטיבציה שפגע בהישגי תלמידיו כתוצאה מחוסר התפשרות על למידה שלא על פי הסטנדרטים הנדרשים לצורך עמידה במבחנים. אכן למידה אינה בהכרח הישגים וההיפך, אבל שני הדברים אינם שני צדדים שונים של המטבע, אלא ברוב המקרים הולכים ביחד.
אל תחששו משבירת המוסכמות הקיימות לגבי הקשר בין למידה משמעותית להישגים. אם תאתגרו את המורים והתלמידים בלמידה שאתם מאמינים שהיא משמעותית כי היא - מעודדת חשיבה ביקורתית ויצירתית, רלוונטית ומאתגרת וכן מותאמת ללומדים שונים, ההישגים לא יהיו פחותים ולעיתים יעלו על ההישגים שמתקבלים מלמידה לצורך הצלחה במבחנים.
תודה לכם על ההערות המאירות.
קראתי בעיון רב ועדיין נשארתי קצת חסרת אונים. הייתי שמחה אם הייתם קוראים את הדוגמא שכתבתי בבלוג שלי על למידה אחרת בבית ספרי.
אני מאמינה בכל לב שהתרחשה שם למידה משמעותית ביותר, אך לא הרגשתי צורך להעריך את הילדים בציון כל שהוא אלא רק משובים תוך כדי התהליך.
המחויבות לציונים מגבילה ומקבעת את מרבית המורים. תמיד מדברים על הערכה חלופית אך לא באמת מקיימים אותה ולכן בסופו של דבר נצמדים לתוכניות המחייבות. כך למשל, בבית הספר בו אחותי מנהלת המורות בכיתה ב' לא עושות כלום מלבד הכנה למיצב המאיים... וכשהיא שומעת על כל הפרוייקטים שאני עושה עם הילדים היא לא מבינה מאיפה יש לי אומץ "לבזבז" זמן ולא לעבוד על המיצב...
בכל אופן, אשמח לשמוע תגובותיכם על תהליך הלמידה עליו כתבתי בבלוג.
בברכה ותודה (וגם אני מתגעגעת דורית)
טל.
הוסף רשומת תגובה